רבי יעקב
יצחק מפשיסחה
נולד
בפשדבורז בשנת הקכ"ו בערך, אביו רבי אשר נצר
למשפחת רבנים. שימש תחילה ברבנות בגרודז'יסק ואח"כ
היה מגיד מישרים בפשדבורז. עוד בימי נעוריו הצטיין
רבי יעקב יצחק בשקידה מופלאה בלמוד התורה,
אצל רבו רבי אריה לייב חריף היילפרין בעל
"חדושי מהר"א" תחילה בפשדבורז ואח"כ באפטא
ובישיבת ליסא המפורסמת. העלוי הצעיר הצטיין
גם במדות תרומיות ביחוד כענותן. בימי שבתו
באפטא התקרב לצדיק רבי משה לייב מסאסוב שישב
בעיר זו, והושפע ממנו השפעה מכרעת. רבי יעקב
יצחק הופך לחסיד תחילה בחשאי עד שנתגלה ע"י
הצדיק רבי אברהם יהושע השיל מאפטא. שנים אחדות
חי בהתבודדות כמלמד תינוקות בכפרים עד שבהשפעת
רבי דוד מללוב התחיל לנסוע לחוזה מלובלין.
מתפרסם אח"כ בשם "היהודי הקדוש"
כשהתישב
בפשיסחה התחילו לנסוע אליו אלפי חסידים ביחוד
מבין הצעירים. ה"יהודי" הורה דרך חדשה בחסידות
שבנגוד לחסידות העממית היא מבוססת על ארבעה
עיקרים; התאחדות עם הלמדנים, מלחמת בשטחיות,
והתעמקות בפנימיות החסידות, התנגדות למופתים
ולאיחור זמן התפלה. על דרכו החדשה קמו עוררים
בקרב החסידים ורבים מבין חסידי "החוזה" לחמו
נגדו בחריפות, גם ע"י רכילות ולשון הרע בפני
רבם על מנת להבאיש את ריחו בעיניו, אף התערבותו
האישית של המגיד מקוזניץ לא השכינה אח השלום.
מדברי
חורתו נדפסו בספרים "נפלאות היהודי" "תפארת
היהודי" "תורת היהודי" "כתר היהודי" ועוד יש
גם כמה אוספי אגדה עליו.
ה"יהזדי"
נפטר ביום ג' דחוהמ"ס י"ס תשרי תקע"ד. בניו
רבי ירחמיאל מפשיסחה, רבי נחמיה מביכובה, ורבי
יהושע אשר מזיליחוב היו מפורסמים בצדקותם.
על תלמידיו נמנים חתנו רבי אשר מללוב, רבי יעקב
צבי מפוריסוב, רבי מאיר שלום מקאלושין, רבי
אבלה מעיר חדש שהיה תחילה רבו בקבלה, רבי
איתמר מקונסקי-וו?ליא ורבים אחרים. אחר פטירתו
נסעו חסידיו ברובם הגדול לתלמידו המובהק
רבי שמחה בונם מפשיסחה.
סעודה
שלישית
הסעודה
השלישית של שבת היא זמן תשובה, שעת רעווא דרעווין.
משל למה הדבר דומה, לאנשי עיר אחת שהמלך הודיע
אותם כי יבוא אליהם ביום מוגבל. ניתנה לבני
העיר פקודה נמרצה לעשות את כל ההכנות הדרושות
לקבלת פנים לכבוד אבי המדינה, לנקות את הרחובות
והשוקים ולקשתם, לתקן את בדקי הבתים ולהשרות
על העיר צורה חגיגית. האנשים הנבונים הפקחים
שידעו את דבר המלך אין להשיב, התכוננו לדבר
הפקודה, לקבלת הפנים, נקו את בתיהם, תקנום וקשתום,
אבל הטפשים לא הזדרזו לקיים את פקודת המלך
כי אם דחו את עבודתם מיום ליום, וכך האריכו
בעצלותם עד שבא היום המוגבל. המלך בא העירה
ומצא את בתיהם של הטפשים מרופשים ומזוהמים.
כעס המלך
על הטפשים ואמר לענשם קשה על קלות דעתם
שגרמה לבזיון המלך. לעומת זאת את הפקחים כבד
בכבוד גדול עשה להם הנחות ושמח בהם מאד.
הבינו הטפשים כי כלתה אליהם הרעה וכשיבוא
המלך הביתה יוציא עליהם גזרות רעות, התקבצו
כולם בשעה שנפרד המלך לשלום מבני העיר לנסוע
לדרכו, נפלו על ברכיהם ובקשו תחנונים את מלכם
שימחול להם על עוונם הכבד.
הנמשל
מובן; המלך מלכו של עולם הקדוש ברוך הוא,
מודיע את בני האדם כי ישרה את שכינתו בעולם
ביום מוגבל; בשבת. שאתתקנת למשרי עלה מלכא
קדישא ביום שכל בני האדם מתעטרין בנשמתין
חדתין ואנפהא נהירין בנהירו עילאה והקב"ה
מצוה את בני האדם שיתכוננו ליום מוגבל זה
לקבלת הפנים הנהדרה של שבת המלכה שיתקדשו
ויטהרו כדי שיהיו מוכשרים לקבל את שפע
האור האלקי את אור המלך וזיוו. ואמנם הפקחים
הזוכרים כי קרוב יום ד' לבוא מתכוננים במשך
כל ימי השבוע בקדושה וטהרה ומכשירים שתשרה
עליהם שכינת האצילות בשבת קודש. אולם השוטים
המבלים כל ימיהם בענינים גשמיים, לבם מוטרד
ומאובן להתכונן ליומה של הנשמה היתרה. מטעם
זה גם בשבת אינם מרגישים רק הארה קלושה מהאור
הגדול כי חסרות להם ההכנות. אולם בזמן הפרידתן
כשצללי ערב נוטים בשעת שלש סעודות כשצעדי ימי
החול ממשמשים ובאין מתחילים גם מטומטמי המוח
אלו להרגיש כי דבר מה הולך מהם ולא ישוב וחשים
שנתק דבר מה מלבם, חשים את הריקניות המתהוה
בנשמתם והם נופלים על ברכיהם ובחום לבם מפייסים
את המלך ומקבלים עליהם בתשובה שלמה שמהיום
והלאה ייטיבו את מעשיהם ויזככו את נשמתם כדי
שיוכלו בשבת הבאה לקבל את המלך כראוי. היהודי הקדוש עמ' קכז.
אהבת
ישראל
כל דבר
שבעולם יש לו בחינה לידע אם טוב הוא ומה היא
הבחינה של איש הישראלי לידע אם הוא הולך
בדרך הישר בדרכי השי"ת? הבחינה היא אהבת
ישראל! אם יראה שתגדל אצלו אהבת ישראל בכל
יום הוא סימן שנתעלה בעבדות השי"ת והוא הבחינה
אמיתית בעבדות. תפארת
היהודי.
והייתם
לי סגולה
השם סגולה
מציין גם רפואה ידועה שמרפאים בה את החולה.
הסגולה נבדלת מסמי המרפא של הרופא בזה שסמי
המרפא מכילים בתוכם יסודות חימיים ידועים
המקבילים את החסרונות שבאברי החולה. הרופא
כותב את סמי המרפא בדעת הוא מכיר בתכונתם המרפאת
של הסמים. לעומת זאת; הסגולה שנותנים לחולה
אין נותן הסגולה ולא החולה יודעים מפני מה
סגולה זאת מרפאת הרפואה שע"י ה"סגולה' אינה
באה בדעת כ"א ע"י האמונה שסגולה זו תועיל ותרפא. כך
היא גם דבקות ישראל באלקים היא בלי דעת, בלי
חשבון הנפש כלי שכל, והייתם לי סגולה תהיו
דבוקים בי אומר הקב"ה לישראל כמו ה"סגולה"
שאין ברפואתה דעת. היהירי
הקדוש עמוד קכ"ז.
אמת
א
צדק
צדק תרדוף -- שאין חקר וסוף לבחי' צדק ואמת
כי ד"א אמת ולכך לעולם יש להוסיף ולהעמיק שיהיה
אמת לאמיתו, כי אינו אמת עד שנעשה כל האדם
אחד מיוחד לעבודתו ית', ואמת מראש ועד סוף
אותיות התורה. תפארת היהודי.
ב
חותמו
של הקב"ה הוא אמת. ואם נודע לו שהוא אינו דבוק
בהאמת ודבוק הוא בהקב"ה שחותמו אמת, זוהי
תכלית המבוקש להיות דבוק בהאמת. נפלאות היהודי חדושי תורה.
שבירת
לב
הרופא
לשבורי לב, -- להבין הלא לב נשבר הוא מדה משובחת
מאוד ומה זאת לרפואה נחשבת? אולם י"ל כי
הידוע אם כי האמת כי לב נשבר הוא טוב מאוד,
אולם אך בשמחה, לא כי בעצב יהיה מותר וזשה"כ
הבוית"ש 'רופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם' ששבירת
הלב לא תהיה בעצבות חו"ח זאת היא הרפואה
שנשארה בשברת לב ובשמחה. תפארת היהודי.
בלי
בטחון בה'
עד
אנה אשית עצות בנפשי -- כל זמן שהאדם מחפש את
אשרו רק בו בעצמו כל זמן שהוא בוטח בעצותיו
בשריריו החזקים בחכמתו וכשרונותיו ואינו זקוק
לעזרת ד' אזי בשום אופן לא יחזיק מעמד בפני
גלי החיים הזורמים, סופו יהיה רק יגון בלבבו,
רק יגון דאגות אכזבות וריקניות תקננה בלבבו
בלי בטחון בה'. היהודי הקדוש
עמוד קכ"ו.
בטול
הדינים
לא איש
אל ויכזב ובן אדם תתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודיבר
ולא יקימנה -- עפ"י הידוע שהקב"ה גוזר וצדיק
מבטל וצדיק מושל ביראת אלוקי'. ואם לא נמצא
צדיק בדוד שיבטל הדינים ויהיה כמו אכזב כביכול,
ולא נמצא בן אדם שיתנחם הקב"ה וישתנה לטובה
ההוא בעצמו הגם שאמר לא יעשה ואם גם שדיבור
הוא בחי' קשה עכ"ז לא יקימנה ויבטל את הדינים.
תפארת היהודי.
תפלה
ככתבה
היה עולה
על הדעת אם רואה אדם שנפל בעצבות חו"ח ואינו
יכול להתפלל בגדלות המוחין אל יתפלל, ע"ז
בא דהע"ה והזהיר שלא יעלה זאת על הדעת חו"ח אך
ונחני בדרך העולם שיתפלל כדרך כל העולם כמוש"כ
בסידור והמלות אשר תיקנו לנו אנשי כנה"ג המה
יאירו את דרך האמת בעבודה שבלב זו תפלה.
שם.
תשובה
למה
נקרא שמו של הקב"ה אהיה אשר אהיה? מפני ששם זה
מורה על התשובה, כשהאדם מתחרט על מעשיו הרעים
וחוזר בתשובה באמרו אהיה טוב מעתה אזי מיד
משיב לו הקב"ה גם אני אהיה עמך ואשרה עליך
את שכינתי. היהודי הקדוש
עמ' קלב.
לבוש
האדם
בלבושים
נכלל הלבוש והגוון שאדם מציב לו בצורת נפשו
ותכונתו וזה שמצינו שעשו שימש את אביו בכלים
מעולים היינו שהציב לו לבוש נאה נגד אביו,
כמו שנא' עליו כי ציד בפיו, פירשו חז"ל שרימה
אותו בשאלו האיך מעשרין את התבן ואת המלח. ואף
שרימה את אביו ובשורש לא היה יצחק אבינו
מסכים שירמה אותו, ואדרבה היה רוצה לראות חסרונו
כדי שילמדנו באורח מישור, אך לפי שעה בשעתו
היתה דעת יצחק אבינו נוחה שנדמה לו לפי שעה
שבנו הולך ישר, וזה שאמר רשב"ג שהוא אינו
יכול לעשות בזה כמעשה עשו שהוא אינו מסתיר
חסרונו מפני אביו ואדרבה היה לובש בגדים
צואים, היינו שגילה לפניו כל הדברים שהיה לבו
דוה עליהם וכל דבר שלא היה נראה יפה בעיניו
היה מגלה לפני אביו, הגם שבשורש היתה דעת אביו
נוחה מזה שעל ידי זה למדו דרך ה' ויעצו איך
יישר מדותיו אבל לפי שעה היה גם אביו מצטער
מזה קצת ולכן לא היה יכול לכבד את אביו באופן
שכיבד עשו את אביו. נפלאות
היהודי חדושי תורה.
בחירת
הצדיק
להיות
מחובר לטהור קשה יותר מהיות טהור בעצמו, כלומר,
לבחור לו צדיק אמת שכל עשיותיו תהיינה לשם
שמים שלא תמצא בו שום פניה אחרת מלבד תשוקה
טהורה לאור אין סוף. לבחירה כזו צריכים הבחנה
יתירה על החסיד לחדור לתוך נשמת הצדיק ולעמוד
על מהותו הרוחנית האמתית. ולא כל החסידים זוכים
להבחנה כזה, הרבה חסידים טועים ובוחרים
להם לרבי איש שאינו ראוי כלל ללבוש איצטלא
של צדיק. היהודי הקדוש
עמ' קכ"ט.
הצדיק
ומשיח
החילוק
שבין הצדיקים שבכל דור למשיח; הצדיק הוא הולך
בכל יום ויום בעבודת השי"ת כמה שיוכל להשיג
כל אחד לפי מדרגתו ולמחרתו הוא צריך להוסיף
על של אתמול בהשגתו וכן בכל יום הוא צריך
להוסיף. אבל המשיח צריך ג"כ להוסיף בכל יום
על של אתמול רק בכל לילה נוטלין ממנו כל
מה שהשיג ולמחרתו הוא צריך להתחיל בעבודה
מחדש על כל מה שהשיג מאתמול ולהוסיף עוד
יותר, וכן בכל לילה נוטלין ממנו ולמחרתו הוא
מוכרח להשיג כל מה שהשיג מאתמול ולהוסיף עוד
על של אתמול. נפלאות היהודי
חדושי תורה.
החושב
עצמו לצדיק
כל המתפלל
אחורי ביהכ"נ נקרא רשע -- וכון אחורי ביהכ"נ
הוא החושב בלבו שא"צ להיות כפוף להצדיק
לכתת רגליו אליו שהוא יסוד העולם וחושב
את עצמו לצדיק והנ"מ דלא מהדר אפילו שהוא
ביכלתו לבוא אליו בלי שום מניעות ומיסב פניו
מהצדיק אבל מהדר אפילו שבכל לבבו רוצה להיות
טפל אליו אלא שיש לו מניעות חסרון הבריאות
וכדומה וחושב עכ"פ לטוב לו לראות פני הצדיק
לית לן בה. שם ברכות.
בור
ההולך
לימין רבו הרי זה בור -- ע"ד שמאל דוחה וימין
מקרבת, היינו מי שהוא נוסע לרבי כזה שהוא
מקרבו ומשום זה נוסע אליו הרי זה בור ודי
למבין. תפארת היהודי.
לץ
ידוע
שלא ראינו בשום עבירה בעולם שיעשה אותה האדם
האיש הישראלי יהיה מי שיהיה פחות שבפחותים
והקל שבקלים במזיד ולא יתחרט ולא יתבייש
ממעשיו אח"כ על מה שעשה ולא יבואו לו הרהורי
תשובה. ואדרבא ח"ו יהיה מתיהר עוד בעצמו ויאמר
לא חטאתי הרי לכל בר ישראל בא הרהור תשובה בכל
יום, אמנם מצאנו כן בדבר אחד וראינו זה גבי
לץ שאינו נראה כלל בעיניו ואינו מרגיש בנפשו
ולבו שחטא כלל ועשה מאומה רע, אדרבא נראה
בעיניו שאמר דבר חכמה, וכאשר יהיו שואלין אותו
יהיה משיב לא חטאתי ומאומה לא עשיתי, ובאמת
שעל כנגדו ירדו הדברים חדרי בטן ולפעמים מביישו
מאוד כידוע וע"ז נאמר יש בוטה כמדקרות חרב,
והוא לרוב שמביישו ברבים ע"י הדברים האלה, הגם
שהם בלא כוונה כלל, וזהו הפי' זד, היינו שיעשה
אדם עבירה במזיד, יהיר ויהיה מחזיק א"ע ביהורא
האיך מצאנו את זה? ואמר הפסוק לץ שמה הוא
זה שמבלה ימיו ועוסק בדברי ליצנות וכבר שבח
דהע"ה את מי שמרחיק עצמו מסיעתם ואמר ובמושב
לצים לא ישב. נפלאות
היהודי חדושי תורה.
האוכל
בתאוה
אדם שאוכל
שלא לשם שמים גרוע מבהמה שמעלה אכילתם בזה
שמעלה גרה ואם אדם אוכל בתאוה אין עוד תקנה
להמאכל. שם ושם.
רמז לשנת
תר"ג
במחילה
מכבודם של אותם הצדיקים המגלים קץ המשיח. באמת
הוא סוד שכל מי שיודע לא יוכל לגלות בשום אופן
וכל מי שמגלה זהו סימן שאינו יודע לאמתו.
אמנם בשנת תר"ג אני רואה פקידה. וזה נרמז בפסוק
וברב גאונך תהרס תיבת וברב אותיות ו''ב רק
לשימוש ושורש התיבה הוא רב והר"ת מן "רב "גאונך
"תהרוס הוא תר"ג ואם לא יהי' אז קץ האמתי
תהיה עת צרה ליעקב ומי יודע כמה מהצרה שיתחדשו
אז, לכן יראו אז לעלות על קברי עם ס"ת ולבקש
רחמים. נפלאות היהודי
חדושי תורה.
מרגלא
בפומיה
א
סוף
דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור
פי' סוף דבר לעתיד בזמן הגאולה ב"ב לא יהיה
נשמע שום דיבור אלא את האלקים ירא ואת מצותיו
שמור. נפלחות היהודי
חדושי תורה.
ב
שובו
שובו מהר בתשובה כי הזמן קצר ואין פנאי עוד
להתגלגל כי הגאולה קרובה. שם ושם.
ג
ואין לנו שיור רק התורה הזאת כיון
ששייר לנו את התורה יש לנו הכל כיון דמן התורה
נוכל לבוא לכל המדריגות. שם ושם.
י
כמו
שענין הפרסום לא טוב למילי דעלמא כך לא טוב
למילי דשמיא. שם ושם.
הוא
התפלל בעד רודפיו
רבינו
הקדוש זי"ע היתה דרכו בקודש בכל לילה קודם השינה
לעשות פדיון נפש עבור רודפיו ומלשיניו ועשה
הפדיון עבורם שלא יענשו חס ושלום. פעם אחת הקיץ
היהודי הקדוש זי"ע בלילה ואמר שכחתי לעשות
הפדיון עבור רודפי ובאותו הלילה התחיל לזוב
דם מגרונו של אחד הרודפים שהיה מלשין עליו
ביותר אצל הרבי מלובלין זי"ע הוא רץ תיכף
להרבי שיעזור לו ולא הועיל. כתר היהודי מערכת א.